למה בכל זאת אקולוגי להקים כפר

בשנה האחרונה אני חלק מוביל בהתארגנות של קהילה ששואפת להקים כפר אקולוגי. יש לנו קשרים ברשויות, עם עמותה בעלת נסיון בתחום, ושנה שלמה של נסיונות שונים ומשונים לגייס אנשים מתאימים לפרוייקט. לבנות קבוצה. אנחנו עובדים בשיטת "חבר מביא חבר" בשילוב עם טכניקת "מארק צוקרברג מביא חבר", לכן פרסמנו בשבועות האחרונים הרבה קולות קוראים ברחבי הפייסבוק: "מקימים כפר אקולוגי". הפרסומים עשו הרבה הדים, ובין השאר זכינו לכמה תגובות כעוסות או מתנגדות שאומרות משהו כמו "להקים יישוב זה לא אקולוגי בהשוואה לעיר, נקודה.". אז אני בוחר להרחיב את הנקודה הזו כאן, וחורג מרצף הפוסטים הקודמים בנושאים פרקטיים של חוקים וכספים. גם לפילוסופיה יש מקום (או אולי אקו-סופיה?).

ראשית אומר שאין לי שום התנגדות לעיור, מודרניזציה, ואקולוגיזציה של העיר. אני חושב ששלל הפרוייקטים של אקולוגיה בעיר הם הכרחיים ונפלאים (וגם מגניבים): גגות ירוקים, גינות מאכל קהילותיות, יער מאכל, תקנים לבנייה-רוויה ירוקה, אדריכלות נוף שמעדיפה הליכה ומפגש אנושי על פני נסיעה ברכב. לא מעט דוגמאות לכך אפשר למצוא גם בבירה החילונית של ישראל – עץבעיר, יער המאכל בדרום תל-אביב ועוד. וגם בירושלים – פרוייקטים כמו מוסללה, המרפסת, מהפח ירוק ועוד. כמובן שאין לי ספק שעצם ההצטופפות בבניינים היא הערך האקולוגי הגבוה ביותר של חיים בעיר – אי אפשר להתווכח עם טיעון האדמה. אז אני לא הולך להתווכח או להתנגד לכל אלה, אני מאמין ששם נמצא חלק עיקרי מהפתרון לבעיות האקולוגיות של כדור הארץ. אך האם פתרון זה הוא חזות הכל?

אקולוגיה זה לא רק עניין של ספירת תביעות רגל אנושיות על כדור הארץ, ולא יכול להסתכם בחשיבה תועלתנית בלבד. הקדימו אותי אנשי האקולוגיה-העמוקה¹ כשאמרו שמדע האקולוגיה "לא יכול לענות על השאלות המוסריות בנגוע לאורח החיים שלנו", ובוודאי לא יכול לענות על שאלות הנוגעות ברוח האדם כחלק מההוויה הכוללת של העולם הזה.
אני לא יכול להסכים עם הדעה, שאני נתקל בה שוב ושוב בין אקולוגיסטיים למיניהם, שאנחנו נטע זר בכדור הארץ. שעדיף היה שנושמד על ידי איזה צונאמי, או הכי טוב – על ידי זיהום אוויר או משהו שאנחנו יצרנו. כי מגיע לנו. קודם כל – כי אני לא מוכן לנקוט בגישה הקורבנית-מאשימה הזו. הגישה הזו לבדה, בלי להתייחס עדיין לתוכן הדברים, מוסיפה בעיקר סבל. גישה כזו עושה הרבה רעש, היא תוקפנית, ואמנם כנראה מעוררת ניצני מודעות לבעייה, אבל בהכרח יוצרת מאבק ולכן גם סבל בצורות אחרות. ווואלה, אני לא איש של מאבקים, אני מעדיף את המילה יצירה במקום.

עכשיו לגבי התוכן: טענה מקובלת היא לומר שאנחנו מין פולש² הרסני במיוחד, ולכן עדיף שנכפה על עצמינו חיים באזורי מחייה מצומצמים כמה שאפשר – ערים. טענה דיכוטומית זו מניחה מראש שאנחנו זרים לטבע, או לכל הפחות חלק מהטבע שיצא משליטה, כמו איזה סרטן. אבל איך יתכן? איך אפשר להפריד בין האדם לעולם שהוא חיי וקיים בו בצורה כה חדה? האם אנחנו חיים בעולם של שחור ולבן, טוב ורע, שייך ולא שייך? אני יכול לשער שבמשך אלפי שנים נתבעה בנו האמונה שאנחנו שונים מהטבע, בעזרת הדת בעבר ובעזרת המדע במאות האחרונות. דרך הדת למדנו להאמין שיש לנו נשמה, נשמה ייחודית אנושית, ועל בסיס זה אנחנו נעלים ונפרדים מהחיות והצמחים. על בסיס הפילוסופיה החדשה, שבבסיסה הקביעה "אני חושב משמע אני קיים" של דקארט ובהמשך גם מדע הפסיכולוגיה, החלפנו את מקור העליונות שלנו – עכשיו זו לא הנשמה שלנו שמקנה לנו זכות כזו, אלא ה"עצם החושב", או המודעות. אנחנו נוטים לגייס גם את חלק מהפילוסופיות הרוחניות החדשות לצורך קידוש נפרדותו של האדם – אם זה הנפש, או ה-mind, הרגשות, או המכלול של כולם ביחד, האדם שונה מהחיה ומהצמח ולכן גם נעלה יותר.

אילוסטרציה של הכפר האקולוגי-טכנולוגי של ReGen Villages. אני בעד.

אני מטיל ספק במשוואה של שונה מהטבע = נעלה על הטבע, ועוד אני רוצה לטעון שלהיות נעלים על הטבע או להיות מין פולש בטבע זה היינו הך – בשני המקרים אנחנו מבדילים את עצמנו מהטבע, ולא מסתכלים על כדור הארץ כמערכת אחת שלמה. תקראו למערכת הזו ביוספירה, אקוסיסטם, כדור הארץ, או "הוויה", זה מה שקיים כאן ועכשיו, ואנחנו חלק בלתי נפרד מכל הסיפור (לפחות עד שנהגר כולנו למאדים ונהיה חלק מהסיפור שם). כמו שהרפואה המודרנית לעיתים מתקשה לראות באדם מערכת שלמה, הוליסטית, כך גם הטיעון האקולוגי הנ"ל מפספס את ההוליסטיות של העולם ואת האדם כחלק אינטגרלי בו. במערכת יש מרכיבים שונים, ולכל מרכיב יש כנראה תפקיד משלו. אמנם אפשר להסכים שהתפקיד שלנו לא מוצלח במיוחד אם מה שנועדנו לעשות זה להפריע למרכיבים אחרים במערכת להתקיים; אבל מתוך תפיסה צנועה של "יש לנו תפקיד במערכת" ולא של עליונות/נפרדות/מין-פולש, אנחנו יכולים לפעול כדי להיטיב עם המערכת כולה, בלי לשכוח את עצמנו בפנים.

הנה דוגמה. אני חי בקצה של מושב בהרי ירושלים, עם נוף משגע, בדום שבנינו ואנחנו מאוד אוהבים. לפני שנתיים חפרנו בריכת שכשוך קטנה לפי שיטה "אורגנית"³ בה כל טיהור המים נעשה על יהיה צמחים ומיקרואורגניזמים שמגיעים באופן טבעי לבריכה. חוץ מזה שאנחנו נהנים מאוד לשכשך בה בקיץ, היא הפכה להיות מוקד משיכה ויצירה של מגוון בעלי חיים: החל משפיריות, דבורים, המון חרקים לא מזוהים, וכלה בביקורים קבועים חתולים, כלבים, תנים ואפילו שועל. כולם מבסוטים. ואני משוכנע שאם לא היתה גדר למושב, גם הצבי שראיתי לפני שבוע רועה בסמוך לגדר, היה מגיע לשתות.

בריכת שכשוך אורגנית
השכשוכית האורגנית שלנו – כולם מבסוטים

טיעון נפוץ והגיוני למדי שאני שומע נגד החיים בכפר הוא "אם כל בני האדם יבנו ווילה בכפר, העולם ייחרב". או משהו כזה, אולי קצת פחות דרמטי. אז קודם כל, זה נכון. אם כולם יחליטו לעבור לכפר ולקנות אדמות כדי להחריב אותן ולבנות עליהן מפלצות בטון של 200 מ"ר, התוצאה תהיה די עגומה. לשמחתינו יש כאן שני עניינים:
א) ציטטו בפניי פעם איזה מורה רוחני שנשאל "ומה עם כולם ייתנזרו ויהיו מוארים, לא יישאר מי שחייה כאן בעולם הפיזי". תשובתו היתה משהו כמו "מזל שלא כולם רוצים להיות מוארים". גם לא כולם רוצים לחיות בכפר. אפילו הרוב מעדיפים לחיות בעיר, גם כשהערים לא ידידותיות כמו שרוב הערים היום. אז אולי יש בכל זאת מקום למגוון בין בני האדם, מקום לחלק מהעולם לחיות בצורה מחוברת יותר לטבע, ולא מודרים ממנו.
ב) החיים בכפר שאני רוצה ליצור הם בהכרח לא לבנות ווילה, הם כמובן לא הפרבר שהופך למחסני-לינה של אנשים, והם מכוונים למציאת  דרך להשתלב (כחלק מהמערכת) בסביבה: סביבה של בני אדם קרובים, סביבה של קהילה, סביבה של חיות, צמחים, אדמה. אני מאמין שחלק מהפתרון הוא יישוב שמתוכנן היטב: בנייה ארעית ופשוטה מחומרים מקומיים, גידול מזון ביישוב עצמו, צמצום נזקי הפיתוח למינימום, יצירת מקורות פרנסה סמוכים, ובטח עוד כמה עניינים שפספסתי. חלק אחר של הפתרון הוא שכתושבי הכפר ניקח את תפקיד ה"יערן". יערן הוא מי שלא רק מונע נזקים, אלא גם מטפח את הסביבה הטבעית. מחזיר ומחייה צמחייה מקומית, יוצר מערכות שמעודדות ריבוי ביולוגי (סביב מים לדוגמה), מעודד מפגש והיכרות בין "מרכיבי המערכת" השונים (אדם, חיות, צמחים וכו'). נראה לי שמדעי האקולוגיה דווקא כן מנוסים מספיק כדי לאפשר היום עשייה שכזו, בלי לחזור על טעויות העבר (התרבות מינים זרים לדוגמה).

דאונטאון מנהטן, תמונה של רחוב צר
דאונטאון מנהטן, מרשים מאוד, אבל קצת מלחיץ לא?

ועכשיו די להתפלספות, אני אפילו לא בטוח שאני מספיק טוב בזה, ובטח יש המון טיעונים לוגיים שפספסתי. נו שוין. הגיע הזמן לקצת עובדות סובייקטיביות לחלוטין.
אחרי שנתיים של חיים בקצה המושב, להסתובב בירושלים או ת"א נהפכה לחוויה בלתי נסבלת עבורי (והייתי חובב ערים מושבע!). עזבו את העצבים של לעמוד בפקק או לנסוע בתחבורה ציבורית מעוררת בחילה, אפילו להסתובב באזורים הנעימים והמגניבים ביותר של העיר מעוררים בי תזיזתיות וחוסר נחת. תמיד יש רעש ברקע, תמיד יש ריח עדין של עשן או טיגון או משהו, ויש פשוט המון לחץ באוויר. אנשים הולכים, נוסעים, רצים, מצפצפים, כועסים, קונים, עובדים. ההמולה של העיר יכולה להיות דבר כיף ומרגש, אבל אני באמת מתקשה לראות איך בצורה כלשהי זה טוב לנו כבני אדם לחיות בצורה כזו.
לעומת זאת, כשאני צועד בוואדי כאן ליד הבית שלי, בעיקר עכשיו כשהכל ירוק, או כשאני נפגש בחבורת כרכומים שזה עתה נבטו, או כשאני עובד בגינה ולא כואב לי הגב יותר מדי – אני לא יכול שלא להרגיש שלווה מסוימת. יש משהו בחוויה של פשוט להיות בחוץ, עטוף בירוק, לנשום כמה נשימות, שאי אפשר להסביר במילים, ובטח לא במחקרים.

אסיים בצמד מילים שחברה טובה נתנה לכל הסוגייה הזו: "אקולוגיה אנושית".

 


רוצה לקרוא עוד בנושא?

  1. אקולוגיה עמוקה [וויקיפדיה]
  2. מין פולש [וויקיפדיה]
  3. בריכות שחייה אורגניות, האתר של דיוויד פאגאן באטלר
  4. ReGenVillages – יוזמת הכפרים האקולוגיים-טכנולוגיים
  5. קהילת הדרך – הקהילה שאני חלק ממוביליה

5 Replies to “למה בכל זאת אקולוגי להקים כפר”

  1. אני מזכיר לנו שכל אנשי העיר החמודים שעובדים בהייטק, צריכים שמישהו יאכיל אותם. אלה יהיו אנשי הכפר. קשה לי לראות איך עיר מתפקדת בלי בסיס חקלאי שמזין אותה. כך שאני מאוד מתחבר לטענה שהעיסוק לא צריך להיות: עיר או כפר. צריך את שניהם. העיסוק הוא איך תיראה העיר ואיך ייראה הכפר

  2. טוב. עכשיו קראתי. נשאיר רגע בצד את ההעדפות האישיות שעליהן דיברת בסוף, אני חושב שהתחמקת באלגנטיות, אולי בכוונה ואולי לא, מלדון בסוגיית גידול האוכלוסין. יפה.
    אני תמיד טוען שלא העיר הישראלית המודרנית ולא הכפר הישראלי מודרני נראים ומתפקדים כמו החזון החיובי האקולוגי שלהם.
    אפשר להיות סופר אקולוגי בעיר ובכפר, ואפשר להיות סופר מזהם גם כאן וגם כאן. השאלה היא הבחירות שלך לגבי איך אתה חי ולא איפה.

    1. הסתקרנתי לקרוא ולהשתכנע, כי אני גרה במושב, ותודה על התזכורות החשובות שלא כולם רוצים לחיות בכפר, שלא כל צורת חיים בכפר היא הפרבר הצפון-אמריקאי, ושאקולוגיה אנושית והתנהגות וההרגשה של האדם צריכה גם היא להיות מובאת בחשבון ולא רק הנתונים היבשים.
      מסכימה עם אסף שהנתון הבוער שמשנה את הפרופורציה של כל שאר הטיעונים, הוא זה שלא דובר, גידול האוכלוסין.

      רוצה להוסיף היבט על תשתיות ותחבורה – כי ירדת קצת על התחבורה הציבורית שכ"כ מועטה בארץ באופן יחסי וכ"כ מבורכת בעיני, לצד פירגון לאדריכלות נוף שמפגישה בין אנשים (גם כן מבורכת), והרי תחב"צ היא נהדרת גם בעצם היותה חברתית יותר ולא רק צנועה יותר אקולוגית וחכמה יותר כלכלית, בטיחותית, וקצבית (מבחינת קצב החיים). למעשה האימפקט האקולוגי העיקרי שאין לנו שליטה עליו כחיים בכפר, בין אם נגור במכולה או בווילה, נמחזר או נזהם – זה שתמיד לא תהיה לנו מסה קריטית ופריסה אפקטיבית בשטח לכדי יצירת תחבורה ציבורית יעילה וטובה.

      אני מזדהה עם המוטיבציה להקים מקום שיהיה על-פי עקרונות חברתיים סביבתיים משותפים (מי לא, בעצם?), אבל אני חושבת שהכי מדהים יהיה אם תצליחו להקים את זה ברצף טריטוריאלי למקום אחר, כהרחבה בעלת נישה ואופי מסויימים, למקום קיים, כי גם אם יתברר שלגור בכפר זה לא בהכרח סביבתי פחות מלגור בעיר, הרי שלייצר מאפס כפר, ולייצר מאפס בכלל, זה בוודאי פחות סביבתי, חברתי ובר-קיימא מלהביא את עצמכם, עם כל מה שיש בכם (!), לאחד קיים, וממנו לחיות את השינוי.

      1. היי יולי והיי אסף,
        קודם כל – תודה רבה, ושמח שהתחברתם לדברים והגבתם.
        בעניין גידול האוכלוסין, זו אכן סוגייה חשובה, אבל אולי אני מפספס משהו – האם חיים בכפר או בעיר משפיעים על קצב הילודה או הגידול באוכלוסיה? כלומר, הפוך זה בוודאי קשור – גידול באוכלוסיה בוודאי מוביל לעיור מוגבר. אלא אם אתם מנסים להצביע על זה שעיור הוא פתרון לבעיות האקולוגיות שנובעות מאוכלוסיה הולכת וגדולה. עם זה אני כמובן מסכים, אבל טוען שזה לא חייב להיות הפתרון הבלעדי, בעיקר בהתחשב ברשימת הערכים ה"הוליסטיים" יותר שהצגתי במאמר.
        לגבי תחבורה, אם מסתכלים על המצב האידיאלי של עיר ושל כפר (ולא על המצב של הערים והכפרים בישראל היום), בהחלט אפשר להסכים שהעיר מנצחת. תחבורה ציבורית נוחה, פרוסה היטב, וחשמלית בוודאי תהיה עדיפה על כל התבססות על רכבים פרטיים, אפילו אם הם יהיו חשמליים ושיתופיים.
        מחשבה שצצה לי עכשיו: קיבוצים הצליחו ליצור תעסוקה בתוכם, ואני יכול לשער שעל הדרך נמנעו אינספור קילומטרים של יוממות (ופליטת עשן מזהם). מהצד השני, לא בטוח שקיבוצים היו מצליחים לשרוד בלי שיהיו במקביל ערים גדולות ומודרניות שיצרכו את התוצרים של החקלאות והמפעלים שלהם. אז אולי יש כאן דווקא דוגמה למערכת של עיר-כפר שעובדת לא רע? מחשבה.

        לגבי הקמת המקום הספציפי שלנו. למרות שלא מדובר בהקמה של יישוב מ0, אלא הרחבה של מקום קיים, עדיין יהרסו שטחים פתוחים וכמעט לא מופרים, שזה חבל מאוד. תכנית ההרחבה תיבנה איתנו או בלעדינו, ככה שאני כן רואה איך הגעה של קבוצה עם אג'נדה אקולוגית יכולה להשפיע לטובה ולמנוע הרבה הרס. וכן, יש גם הרבה שיקולים אחרים בבחירת היישוב, שיקולים שאינם אקולוגים, והעיקרי שבהם הוא הרצון והיכולת של יישוב קיים לקלוט קבוצה עם אג'נדה כלשהי. מה שכמובן לא היה מהווה בעיה בעיר. בקיצור, אין לי כאן תשובה מוחצת :).

להגיב על יולי בצר לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *